שקיעת פחמן בתא הבעירה תגביר את יחס הדחיסה של המנוע, ואם יחס הדחיסה יגדל, המכונית תדפוק יותר, תדפוק את הצילינדר ברעש חריג ותאיץ חלש.
שקיעת פחמן מכסה בעיקר את כתר הבוכנה, החלק העליון והראש של שסתומי היניקה והפליטה, אלקטרודות מצתים, חרירי הזרקת דלק ותאי בעירה. קיומו של שקיעת פחמן הוא שגורם למנוע לתופעות שליליות כגון יחס דחיסה מוגבר, פיזור חום לקוי, הצתה לקויה של מצת, סגירת שסתום רופפת, וחלקם אף הופכים לאחור לצינור היניקה ולגוף המצערת כאשר שסתום היניקה נמצא נפתח, מה שמשפיע על עבודת המנוע ומפחית את ביצועי המנוע.
מה שיותר חמור הוא שאם יש יותר מדי שקיעת פחמן, הנתחים יפלו כשהמנוע עובד, מה שיגביר את הבלאי החריג של המנוע ואפילו "משיכת צילינדר". במקביל, זה יפגע בחיישן החמצן ויחסום את הממיר הקטליטי התלת-כיווני